אדם נמשך בדעתו אחר החברה בה נמצא

אדם נמשך בדעתו אחר החברה בה נמצא

כתב הרמב”ם (הל’ דעות ו, א): דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, נוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד, כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך, כדי שלא ילמד ממעשיהם, הוא ששלמה אומר (משלי יג) “הולך את חכמים יחכם, ורועה כסילים ירוע”.

הבירור האחרון

והנה בזמננו זה, אשר קרובים אנו מאוד לגאולה, נצרך בירור גדול לאן בוחר האדם לִפנות, אם לחיים ולטוב, או למוות ולרע, אם לחיות באמונה ובקיום תורה ומצוות כראוי, או לא.

וכמו שנאמר (בסוף ספר דניאל) “יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים… והמשכילים יבינו”. והכוונה היא לבחון למי באמת מגיע ומתאים לזכות לחיות בימות המשיח.

לאן משייך אתה את עצמך

ומובא בספר “שומר אמונים” כי לכן ניתנה בדורנו רשות משמים שתרדנה לעולם נשמות רבות, של רשעים וכופרים מגלגול אנשי סדום ועמורה, ערב רב ושאר רשעים, שיסיתו את ישראל מאחרי השם יתברך, ויגרמו כפירה מינות ואפיקורסות בצורה קשה ביותר, רחמנא ליצלן.

וזאת בכדי לברר להיכן כל יהודי משייך את עצמו, אם ישאר חזק ותקיף באמונתו, וישמור תורה ומצוות כראוי – אשריו ואשרי חלקו, וההפך בהפך, ה’ יצילנו.

טוב לצדיק – טוב לשכנו

ובכדי לעמוד בנסיונות ולא להתפתות אחר דרכם הרעה, צריכים להקפיד להתרחק ככל האפשר מאנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, בכדי שלא תימשך דעתו אחר דעתם, וכדברי הרמב”ם הנ”ל.

ובכך יוכל להינצל מרשת היצר הרע הפרושׂה לרגלֵי כל עובר בתוך החברה הרעה הלזו, ולצערנו רבים כבר כשלו ונפלו בגלל ההתערבות הַיְתרה באותה חברה (ור’ בזוהר בֹּא דל”ח ע”ב).

העיקר – לא להתענין ברשעים

ובודאי מי שיוכל להתרחק מהם לגמרי, ולא לבוא עמהם בשום קשר – עדיף שכך יעשה, לא בעבודה, לא בשכונה, ולא בשום מפגש, כי הם אויבי המלך – אבינו שבשמים, כאשר כופרים הם.

ועל כך הקפיד הקדוש ברוך הוא על יצחק אבינו כנאמר במדרש (שהש”ר א): יצחק יש לי עליו, שהיה אוהב לעשיו ואני שנאתיו, שנאמר “ואת עשיו שנאתי”. ע”כ. ועשיו הרי היה בנו של יצחק והיה יהודי, ובכל זאת ננזף יצחק על זאת.