אשריכם ישראל

אשריכם ישראל

נאמר בגמרא (יומא פה:) “אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם – אביכם שבשמים”. ולכאורה יש לשאול מה פשר הכפילות – “לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם”, וכבר עמדו בזה המפרשים.

ויש לפרש בס”ד, כי ידוע שבכדי לקבל התעוררות מלמעלה, מיושב שמים (אתערותא דלעילא), צריכים קודם התעוררות מלמטה, מאיתנו (אתערותא דלתתא), ולכן קודם צריכים “אתם מיטהרין”, ורק אחר כך “מטהר אתכם אביכם שבשמים”.

ועל עניין זה באה הכפילות לרמוז, על עניין הטהרה מלמטה ועניין הטהרה מלמעלה, ושזה קודם לזה כנ”ל.

המתקדש מעט – מקדשין אותו הרבה

וכן מובא בגמרא (שם לט.) “אדם מקדש עצמו מעט, מקדשין אותו הרבה, מלמטה (בעולם הזה), מקדשין אותו מלמעלה (שמוסיפין קדושה על קדושתו מלמעלה)”.

הרי שקודם צריך האדם לִרְצות הוא עצמו להיות טהור, וכמובן לפעול למען זאת, וכשרואים מלמעלה שהוא משתדל בעניין זה – מסייעים בידו, וכן אמרו חז”ל (שבת קד.): “הבא ליטהר, מסייעין בידו”.

השם יתברך רוצה את הלב

כי באמת, עבודת השם יתברך – עיקרהּ בלב, כמו שנאמר “תנה בני לבך לי” (משלי כג), ואמרו חז”ל (סנהדרין קו: ועב”ר פמ”א סי’ ח) “רחמנא לבא בעי”.

ואף כי בוַדאי הכרח הוא לקיים בפועל את כל המצוות, ומצד לצאת ידי חובת המצוה – המעשה הוא העיקר (וע’ שו”ת “רב פעלים” ח”א או”ח סי’ א), מכל מקום מצד עניין המצוה ותכליתהּ – בודאי שהעיקר הוא הלב, דהיינו כוונת עושה המצוה, כי הקדוש ברוך הוא רוצה את הלב וכנ”ל (וע’ מסילת ישרים פרק טז).

והעיקר הוא שלא לכוין לשום פניה עצמית כלשהי, אלא לשם שמים בלבד. וכן אמרו חז”ל (נדרים סב.) “עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם”, ופירש רש”י, שתהא כל כוונתך לשמים.