היכן לחנך את הבנות

היכן לחנך את הבנות

וכמו כן את הבנות, יש לשלוח למוסדות בהם מקנים ידע תורני הנצרך לאשה, מקפידים על לבוש צנוע, נעימוּת הליכות, וחינוך לשאיפה לִבְנות בית נאמן בישראל, על אדני התורה והטהרה.

וכן חינוך המקנה שאיפה להִנשא לבעל העוסק בתורה במסגרת “כולל” וכד’, ועל כל פנים קובע עיתים לתורה בכל יום בבתי מדרשות, חוק ולא יעבור, והוא צמוד בדעותיו לרבו.

להרחיקם מחברים רעים

במוסדות שזו דרכם, בהם יחנך האדם את ילדיו, ולא זו בלבד, אלא גם בהיותם בבית ובשכונה יקפיד בחינוכם, כגון לחברם עם חברים טובים, ולהרחיקם מחברים רעים, כי “הרבה ילדות עושה והרבה שכנים הרעים עושים” (סוטה ז.), כלומר שמשפיעים רבות על האדם (וכדברי הרמב”ם הנ”ל).

דוגמא אישית

והנה אין ספק כי ההשפעה המשמעותית ביותר על הילד, היא זו אשר רואה הוא בביתו, מהוריו, כפי שאמרו חז”ל (סוכה נו:): דיבורו של הילד ברחוב, מקורו או מאביו או מאמו. ע”כ.

ולא עוד אלא שאף אם אין הילד בר הבנה עדיין, סופג הוא אל תוכו את האוירה שבבית, אם מתוחה היא ומלאה קטטות וּוִיכוחים – ישפיע הדבר על נפשו של הילד להיות כזה, וההפך בהפך (כאשר פי’ הר”ב על “אשרי יולדתו” דר’ יהושע. אבות ב).

ודורשי רשומות דרשו בזה מקרא שכתוב “לחנוך משפחת החנוכי” (במדבר כו), לאדם המחונך הוא עצמו – תהיה גם משפחה מחונכת.

וכן הובא ב”ספר המידות” (בנים ב טז), “מי שהוא שולט ביצרו בניו אינם יוצאים לתרבות רעה”, ע”כ. והיינו כנ”ל, אם השורש והמקור טהור, כן תהיה גם התוצאה והתולדה, וסימנך: “היוצא מן הטהור – טהור” (בכורות ה:).

המחונך יחנך

וכן הובא באופן כללי בשם ר’ ישראל סלנטר זצ”ל על עניין החינוך, אשר לא יוכל שום מחנך לחנך כראוי, אלא כאשר הוא עצמו מיישם את התכונות הטובות אותן רוצה הוא ללמד לאחרים, ורק בכך הוא מחדיר אותן בשומעי לקחו.

ובאם לא כן, לא יעזרו כל הדרשות וההרצאות המרתקות והמעניינות ביותר, ואף לא הלקחים החשובים ביותר, דמותו ואופיו – הם הקובעים את החינוך (ור’ ב”אמונה ובטחון” להחזו”א פ”ד אות טז).

לכן לא ייתכן שיצעק האב בביתו, וידרוש מבניו שלא לצעוק. לא ייתכן שלא יברך האב בביתו כראוי, וידרוש מבניו שכן יברכו כראוי, וכן על זו הדרך.

תפלה

וחשובה לא פחות היא התפלה על הילדים, שישמרם ה’ מכל רע הן ברוחניות והן בגשמיות, ושיינצלו מחטאים, ויהיו צדיקים עובדי השם יתברך, ויהיו מחונכים בנימוס, דרך ארץ, ומידות טובות וכו’.