ובחרת בחיים

ובחרת בחיים

נאמר בספר דברים (פרק ל) “החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים”. ונשאלת השאלה, מדוע הוצרכה התורה להמליץ לנו לבחור בחיים, הרי ברור שלא נבחר במוות!

החיים הרוחניים

אלא שבפסוק זה מדובר בחיים רוחניים, חיים בהם שומר האדם תורה ומצוות, אלו הם חיים אמיתיים! שהרי אמרו חז”ל (ברכות יח.:) כי הרשעים אף בחייהם קרויים מתים, נמצא כי חיים ללא שמירת תורה ומצוות אינם נקראים חיים.

ולפיכך הוצרכה התורה להמליץ על החיים, כי אכן יש שבוחרים לצערנו במוות הרוחני.

מהו יתרון חיי העולם הזה

ובעבור המאמין, הדברים הגיוניים מאוד, כי מה בצע בחיים בעולם הזה, אם לאחר מכן האדם נפטר לבית עולמו, ולא נותר בידו כלום, טוב לו אם כן כי ילך לנוח בטרם תבֹאנה עליו צרות וקשיים, כאשר מעותד לכל אדם עלי אדמות, ככתוב “אדם לעמל יולד” (איוב ה).

והרי אף אחת מהנאותיו בעולם הזה – לא יזכור שם, אלא ודאי שהחיים בעולם הזה צריכים להיות בעלי תוכן כזה שישאר גם לאחר המיתה.

וכמובן זהו תוכן רוחני, דהיינו לימוד התורה וקיום המצוות ומעשים טובים וכו’, כמו שנאמר (משלי ג) “עץ חיים היא למחזיקים בה”, שהתורה המדריכה למצוות ומעשים טובים – היא כחיים לכל ההולך בדרכיה ונתיבותיה, והפורש ממנה כפורש מן החיים.

ישוב הדעת בעניין התכלית

כי אדם אשר לא אוחז בעץ חיים זה, והלך חשכים ואין נוגה לו, אם יתיישב מעט בדעתו, לחשוב על מטרת בואו לעולם, ואיך שלא נשאר זֵכר מכל הדורות אשר לפנינו, הוא בעצמו יבין אשר מטרת העולם הזה היא רק לאסוף בו ידיעות בתורה, תיקון מידות וקיום מצוות ומעשים טובים, ושב לה’ ורפא לו.

דרכיה דרכי נועם

ומעתה, יקבל על עצמו יותר לימוד תורה, יותר קיום מצוות ומעשים טובים, ואז יראה שחייו – עוד בעולם הזה – משתנים לטובה, כי התורה מעדנת את הנפש (ר’ אבות ו, ביצה כה:) ועל ידי שיקיים את אשר לומד, מעשיו ישתנו לגמרי.

וכן אמרו חז”ל “לא נתנו המצוות אלא כדי לצרף בהן את הבריות”, כלומר לנקותם ולזקקם (ב”ר פמ”ד סי’ א). כי כך היא דרכה של תורה – “דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום” (משלי ג).