חינוך טוב – כבר בהתחלה

חינוך טוב – כבר בהתחלה

נאמר בספר דברים (פרק כ) “כי האדם עץ השדה”, ובדרך דרש אמרו, כי האדם נמשל לעץ (ב”ר פנ”ג סי’ א, זוהר ויקרא דכ”ד ע”א), אם מתחילת ברייתו לא מיַשרים את גדילתו, על ידי הצמדת מקל אליו, אזי צומח הוא באופן עקום בוודאי.

ובדומה לכך – האדם, אם בקטנותו, לא מדריכים אותו בדרך הישר, היא דרך אבותינו הקדושים, שמירת תורה ומצוות כראוי והקפדה בכל מנהגי ישראל.

אם לא מצמידים אליו מקל כביכול, שזאת אומרת חינוך קפדני בדרכי אבות (אברהם, יצחק, ישראל, סופי תיבות: מקל), בבחינת “חושׂך שבטו שונא בנו” (משלי יג), אזי בוודאי בלא ספק יצמח ויגדל עם דעות רעות ונפסדות, המוליכות אותו בדרך לא דרך אל מקום אופל וצלמוות.

קשה תרבות רעה

ואף דוד מלך ישראל הצדיק החסיד והעניו, כיוון שחשׂך שבטו מאבשלום ואדוניה בניו, סבל תרבות רעה בתוך ביתו, ומרדו בניו אלה במלכותו, וסופם היה רע ומר (ר’ מלכים א א).

לכן כבר בהיות הנער רך וצעיר, יש לחנכו בכל ענייני קדושת ישראל, דינים ומנהגים, אמונה ומוסר, שעל ידי כך ילך לבטח בדרכו בחיים.

טעות גדולה

וזוהי אמנם אחת הטעויות הגדולות של אנשי דור תהפוכות זה, שחושבים לתת לילד כל מה שרוצה ולא מה שצריך, ומפנקים אותו וחוסכים ממנו יד קשה וחינוך קפדני. והלא חז”ל אמרו לגבי חינוך כי אסור שתהיה רק ימין מקרבת אלא גם שמאל דוחה (סוטה מז.).

והם מספקים לו כל תאוותיו ודרישותיו, בביגוד, במאכל, ביציאות וטיולים, ובכל אשר יחפוץ, ואינם יודעים לסרב, כי דואגים פן ירחיק חינוך זה את הילד מהם, ואינם מבינים כי אדרבה, כשיקבל מה שצריך ולא מה שרוצה, זוהי האהבה והדאגה האמיתית לילד, שהוא עצמו יודה עליה עת יגדל ויהיה לאיש, וכן נאמר “יסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך” (משלי כט. וע”ס ארחות יושר להגרח”ק ערך חינוך).

ועל הפינוק לעומת זאת, לא די שלא יודה ויכיר טובה, אף גם יחזיר רעה, ויכפור בטובה שעשו עמו הוריו, ואדרבה, דוקא חינוך זה ירחיק את הילד ממנו בסופו של דבר. רחמנא ליצלן. ועינינו הרואות עד כמה נכונים הדברים בעוונותינו הרבים.

ולכן רואים אנו באמת הבדל ניכר בין תרבות הדור הקודם וקודמיו, לבין תרבות אנשים חטאים מבני הדור הזה, הממושמעים ליועצי חינוך למיניהם שלא שערום אבותיכם, ואין בהם דעת ולא תבונה.

שהרי עובדות הן כיום כי בן קם באביו, בת באמה, כלה בחמותה, נערים פני זקנים ילבינו, ואויבי איש אנשי ביתו, ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, כאשר נעשה את רצונו בחינוך הילדים, ולא את רצון הפסיכולוגים ואנשי החינוך למיניהם שלא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו.