עיקר הנסיון הוא להיכן יטה את לבו

עיקר הנסיון הוא להיכן יטה את לבו

ומשום כך, כאשר בא אדם להטהר על ידי הכנת לבו, בודאי שיעזרוהו על כך משמים, כי מצד המעשה, ברור שתמיד עוזרים משמים לאדם, כמו שאמרו חז”ל (קדושין ל:) “יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואם אין הקדוש ברוך הוא עוזרו, אין יכול לו”.

אך זה כאשר הלב רוצה באמת בעבודת השם יתברך, כי אם לא כן הרי נכשל בעיקר הנסיון, ולא יסייעוהו משמים, וכן מוכח ממקרא שכתוב: גם אנכי ידעתי כי בתום לבבך עשית זאת, ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי (בראשית כ), משמע שבלא תום לב היה חוטא.

וכן נאמר שומר פתאים ה’, ונאמר לא ימנע טוב להולכים בתמים, וכולם עניינם הוא נקיות המחשבה, ואי הרצון בחטא ועוון, מה שמביא לידי שמירה משמים.

ואף כי יש בחירה גם במעשה, מכל מקום סיוע במעשה ודאי יקבל כאשר לבו לשמים, ועיקר מה שקיבל האדם בחירה הוא לאן יטה את מחשבותיו ולבו, אם לטוב ואם להפך חלילה (ר’ שיחות הר”ן סי’ נא) כי על זה – הוא לבדו אחראי.

ולכן הוצרך הכתוב להזהיר במיוחד על זה “תנה בני לבך לי”, וממילא יבואו המעשים הטובים לאחר מכן, ולכן צריכים לב טהור לעבודת השם יתברך.

כיצד להשיג את טהרת הלב

ולהגיע לטהרת הלב – ישתדל לחשוב רק מחשבות טובות, לדון כל אחד לכף זכות, לחשוב באהבת הקדוש ברוך הוא אותנו ואהבתנו אליו, כמה שראוי להשתדל בעבודתו יתברך, ועוד כהנה וכהנה, כאשר יודע כל אחד בנפשו כיצד מתפנות מלבו מחשבות זרות ומתמלא לבו בטהרה.

כמו כן יש להתפלל על כך לפני השם יתברך, כמעשה דוד המלך עליו השלום שאמר: “לב טהור ברא לי אלקים” (תהלים נא).